הסכם לחיים משותפים
הסכם לחיים משותפים הוא חוזה שנחתם בין בני זוג אשר לא נשאו, לרבות בני זוג חד מיניים, המקיימים משק בית משותף ונחשבים כידועים בציבור. מטרתו- להסדיר מראש את היחסים הכספיים ביניהם במקרה של סכסוך או פרידה. הסכם זה יגן על האינטרסים של בני הזוג בהינתן סכסוך או פרידה אף מבלי להינשא.
על פי פסיקת בתי המשפט במהלך השנים, בני זוג ידועים בציבור עשויים להיחשב כבעלי זכויות זה ברכושו של זה, במקרה של פרידה. במקרים מסוימים ובהתאם לנסיבות, ייתכן שיתוף גם אם הרכוש רשום על שם אחד מבני הזוג בלבד ועל אף ולא נישאו.
אך נעשה ההליך
-
הסכם תקף צריך להיעשות בכתב ולהיחתם בידי שני הצדדים.
-
אין צורך לאשר את ההסכם בבית משפט לענייני משפחה או אצל נוטריון, אך ניתן ורצוי לעשות זאת כדי לחזק את מעמדו המשפטי.
ההבדל בין הסכם ממון
/
להסכם חיים משותפים
בעוד הסכם ממון מחייב אישור של בית המשפט או בית הדין הרבני (או אישור נוטריון ככל ונחתם לפני הנישואים) על מנת שיהיה לו תוקף משפטי, הסכם לחיים משותפים אינו מחויב להיות מאושר על ידי בית המשפט או לחלופין, על ידי בית הדין הרבני, עם זאת מומלץ מאוד כי ההסכם ייערך ע"י עורך דין המתמצא בתחום ויובא לאישורו של בית משפט.
מה חל במקרה שאין הסכם לחיים משותפים
בהעדר הסכם חיים משותפים, בהינתן פרידה של בני הזוג הידועים בציבור, יהיו כפופים בני הזוג להלכת השיתוף. הלכת השיתוף מאפשרת לבני הזוג לטעון לחלק ברכושו של בן הזוג האחר כאשר הייתה כוונת שיתוף בנכס האמור.